מי אנחנו?

איגוד בתי המדרש התורניים באקדמיה הוקם ע"י מנהלי בתי מדרש לסטודנטים וסטודנטיות על מנת להעצים את המעטפת התורנית לסטודנטים הדתיים הלומדים במגוון המוסדות האקדמיים ברחבי הארץ.

אנו באיגוד מכירים מקרוב את האתגרים הרבים העומדים בפני הסטודנטים/ות הדתיים/ות במהלך לימודי התואר במסגרות השונות, ומבקשים לעמוד לימינם ולסייע להם להשתלב במוסדות האקדמיים תוך שילוב לימוד תורה משמעותי ושמירה על אורח חיים תורני.

מטרתנו היא ליצור שינוי תודעתי רחב בדבר חשיבות בתי המדרש באקדמיה, ולהוביל לכך שכל בוגר ובוגרת יוכלו לבחור מסלול תורני מלווה ייעודי המתאים להם. לשם כך נרכז מידע בנושא ונעניק כלי הכוונה למחנכים ויועצים העומדים בקשר עם צעירים וצעירות הניצבים בשערי האקדמיה.

שותפים

בניית האתר בסיוע של משפחת אגרסט לע"נ יעקב אגרסט

יעקב אגרסט

יעקב, בן מלכה ונחום, נולד ביום כ"ג בסיוון תרצ"ה (27.6.1935) בתל-אביב, כבן בכור להורים דתיים מעוטי אמצעים. המשפחה, שלימים מנתה חמש נפשות, הסתופפה בדירה צרה בדרום תל-אביב, אשר שמשה לאביו החייט גם כבית מלאכה. יעקב למד בבית-הספר העממי-דתי "תחכמוני" והיה תלמיד טוב וספורטאי מצוין. הוא היה נער יפה נפש וחביב על חבריו. כשהיה בכיתה ו' הצטרף לתנועת בני-עקיבא ונשאר חבר התנועה עד תום לימודיו התיכוניים. אחרי שסיים את לימודיו בבית-הספר העממי, למד במדרשיית "נעם" בפרדס-חנה.

יעקב גויס לצה"ל בתחילת דצמבר 1953. הוא הצטרף לגרעין נח"ל של תנועת בני-עקיבא ושירת בטירת צבי. עבר קורס מ"כים ובסוף תקופת שירותו הסדיר היה מ"מ בכפר דרום.

בסוף מאי 1956 השתחרר יעקב מהשירות הסדיר בדרגת סמל וחזר למדרשיית "נעם" כמדריך חברתי למשך שנה. עם תום השנה עבר יעקב לירושלים ולמד באוניברסיטה העברית גיאוגרפיה וספרות עברית וסיים את הלימודים לתואר הראשון. כדי לממן את לימודיו עבד במחלקה לתרבות תורנית שבמשרד החינוך והתרבות. בעבודה זו הגיע להישגים מעולים והצטיין ביכולתו ליצור קשרי עבודה ויחסי חברות טובים. הליכותיו הנעימות היו לשם דבר וכל מי שבא עמו במגע, עמד מיד על אישיותו החביבה. תוך שנים מספר הגיע לדרגת מפקח במשרד החינוך. בשנת 1961 נשא יעקב לאישה את חברתו יהודית לבית לבנון, וברבות הימים נולד להם בן – מתניה, בת – נסיה ותאומים – נחום ובן-ציון. במסגרת שירותו במילואים הוסיף יעקב והשלים בשנת 1959 קורס מש"קי זחל"ם. במחצית שנות השישים נשלח עם משפחתו, מטעם תנועת בני-עקיבא, לרכז את פעולות התנועה בהולנד והישגיו שם היו מרשימים. כשעשה בהולנד, פרצה מלחמת ששת-הימים ולדאבון לבו צווה להישאר בהולנד. שנתיים לאחר שחזר עם משפחתו ארצה נשלח שוב במסגרת התנועה לדרום-אפריקה. הוא הפסיק את שליחותו כשנפטר אביו, משום שחובתו כבן לאמו לא התירה לו להישאר במקום שליחותו.

 כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יעקב לשירות והוא מיהר להצטרף ליחידתו שנשלחה לקרב בסיני. בא' דסוכות, ט"ו בתשרי תשל"ד (11.10.1973), נכנסה יחידתו לקרב נגד חיילי קומנדו מצרים בין בלוזה לקנטרה, ובקרב זה נפגע יעקב ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר-הרצל. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים ובת, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד הגדוד: "יעקב ז"ל אמנם לא היה איש מלחמה, אך מת במלחמה מות גיבורים, בעת שהסתער בזחל"ם הסמג"ד קדימה. יחד עם הפלוגה שהייתה אתם, חסלו את כל חיילי הקומנדו המצרים, דבר שגרם במישרין לצמצום פעולות הקומנדו המצרי לאחר מכן. יעקב ז"ל היה יקר לכולנו, שקט וצנוע בהליכותיו, מסור וחרוץ בתפקידו, עוזר ומסייע לחבריו ועושה כל המוטל עליו ללא דופי ומבלי להשמיע כל תלונה. אדם מאמין, אשר גם בעתות המלחמה מצא עת להתפלל ולהתייחד עם הבורא ודקדק במצוות".

משפחתו של יעקב, ידידיו וחבריו במשרד-החינוך הקימו קרן להענקת פרסים בתרבות תורנית להנצחת זכרו שהוענקו במשך כ 40 שנה מיום נפילתו.